בפעם הקודמת הזכרנו את החשיבות של היערכות נכונה לקראת הקניות בהכנת רשימה מפורטת עד כמה שניתן של מה שאנחנו רוצים לקנות והימנעות מקניות כאשר אנו עייפים או רעבים.

נרחיב הפעם את הדיבור על קניות עם הילדים. פעמים רבות הילד מוציא מההורה דברים שלא רצה לקנות ולפעמים זה מגיע בצרחות, איומים ומצבים לא נעימים. מה קורה להורה שעורך קניות עם הילד וכיצד מפיקים רווח חינוכי גם מהמשימה הזו?

כוח הקניה הגדול ביותר נמצא אצל ילדים. אנשי הפרסום והשיווק יודעים טוב מכולנו שהעולם שייך לילדים. רוב מוחלט של הפרסומות פונות אל ילדים או מערבות בהן ילדים בפניה אל המבוגרים.

סקר שנערך ע"י משרד התמ"ת בשנת 2007 הראה שלפי דעת ההורים הגורמים המשפיעים על הבחירה במוצר שילד קונה או מבקש שירכשו עבורו:

פרסומות ומותגים.

חברים.

מחיר.

הורים ובני משפחה.

לדעת 30% מההורים המחיר מהווה גורם משפיע על הבחירה של ילדיהם במוצר נתון. עם זאת, 66% סבורים שמחובתם של ההורים לחנך את ילדיהם לצרכנות נבונה. "הממצאים מלמדים על פער בין מצב מצוי שבו להורים נודעת השפעה מועטה על החלטות צרכניות של ילדיהם לבין מצב רצוי שבו ההורים סבורים שזו חובתם לחנך את הילד לצרכנות נבונה. מצב זה מזמין חילוקי דעות וקונפליקטים בתוך היחידה המשפחתית". ממצא זה מציף בפנינו באופן בולט את המקור לעימותים בבית. ההורים סבורים שההתנהגות הצרכנית של ילדיהם נמצאת באחריותם החינוכית, אולם מיעוט מדווחים על הצלחה. והשאר מתוסכלים, כועסים, גוערים, מתווכחים, רבים...

אם כן, להורים יש השפעה מועטה על ילדיהם בבחירת מוצרים. הם מושפעים הרבה יותר ממרכיבים של לחץ חברתי: פרסומות, מותגים וחברים. מצד שני, קובע הסקר, הורים מושפעים מאוד מילדיהם בקניותיהם. רוב ההורים מסכימים שלילדים השפעה רבה על קניית מזון לבית ועל רכישת מוצרים הנוגעים ישירות לילדים כמו משחקים וביגוד.

חלק מהגורמים להשפעה החזקה של ילדים ככוח קנייה מרכזי:

לילדים קשה לקבל החלטות מושכלות ולהבחין בין פרסומת לתוכן של מידע "אובייקטיבי". ילדים מונעים יותר מחשק ורצונות של הנאה רגעית ופחות מוכשרים לקבלת החלטות מתוך תכנון לטווח רחוק, ושקלול תועלת אל מול עלות.

ילדים נתפסים אצל המבוגרים כתמימים וישרים ולכן "מאמינים" יותר לדבריהם בפרסומות.

ילדים נוגעים ברגש האחריות של המבוגרים לדאוג לשלומם. מבוגר ובוודאי הורה מרגיש סיפוק ורגשות חיוביים כאשר הוא מספק לילד מקור לאושר ושמחה.

מבוגרים מושפעים מאוד מהמחשבה כיצד הם נתפסים ע"י הסובבים אודות תפקודם כהורים טובים.

אז מה עושים? משתפים. אין כמו חינוך במעשים, הרבה יותר מדיבורים נכונים ומוצדקים ככל שיהיו.

רשימת קניות מסייעת לכם להיות בטוחים בדעתכם מה צריך לקנות וכמה. מה דעתכם לשתף את הילדים בעריכת הרשימה? הוא יכול לבדוק אתכם יחד את המלאי בבית ומה צריך לקנות. תנו לילד לכתוב בכתב ידו את הרשימה.

לאורך הקנייה שתפו את הילד בקבלת ההחלטות שלכם ובדרך שלכם לבדוק ולהשוות בין מוצרים. אין כמו דוגמה אישית חיה של קבלת החלטות. מה עדיף, מארז או מוצר בודד? איך בודקים? זו אחריותכם ללמד את ילדיכם לעשות זאת.

באותו עניין, שתפו את ילדיכם ביכולת שלכם לוותר על מוצר נחשק מסיבה כזו או אחרת. ילד שרואה את ההורה מוותר בגלל שהמחיר יקר מאוד לומד שניתן לדחות סיפוקים ולהתאפק בסיפוק ההנאות.

ניתן לתת לילד תקציב מסוים לממתקים, בתקציב זה הוא יוכל לעשות את הבחירות שלו מתוך המגוון העצום של שפע המוצרים בחנות. סיפר לי אדם שמקציב לילד שמתלווה אליו את הסכום שמתקבל מהחזרת בקבוקים. כך הילדים דואגים למיחזור הבקבוקים ומקבלים על כך תגמול. רעיון יפה שמחנך הן לשמירה על הסביבה והן לבחירה בתוך תקציב נתון.

ועוד משהו. כשהילד צורח ועושה לך פאדיחות ליד הקופה ואתה נכנע ומוותר, הדבר הכי לא נכון לעשות זה להגיד לו משהו כמו "טוב, אני נותן לך, אבל זה פעם אחרונה! בפעם הבאה לא תקבל שום דבר גם אם תצרח!". כאמור, הילד קולט מעשים, לא דיבורים. את הוויתור הוא קולט היטב. הדיבורים שלך נתפסים אצלו כדבר לא רציני שאפשר להתגבר עליו עם קצת צרחות וקהל צופים.

חינוך נבון לצרכנות נבונה. בהצלחה.