שלום בנימין,

אני זקוק לעצה טובה. אני מרגיש שאני לא לגמרי עם המשפחה שלי. לא שפיזית אני לא איתם. אני מגיע מהעבודה והכל סבבה, אבל אני לא ממש מקשיב למה שאומרים לי. הילדים מנסים לבוא ולספר לי מה עבר עליהם בבית הספר ובגן אבל אחרי שהם מספרים ולפעמים גם תוך כדי, אני אומר לעצמי שאין לי מושג על מה הם מדברים ומה הם סיפרו לי. כאילו הייתי במקום אחר. בעיה נוספת היא שגם אם אני שומע את מה שהם מספרים אני לא יודע מה להגיד בלי לעשות את עצמי מתלהב ומתרגש בצורה מזויפת. תן לי עצה איך להקשיב טוב יותר. גל.

שלום גל,         

תודה על השאלה. בעזרת השאלה שלך נוכל לגעת באחד היסודות של התקשורת בבית, ההקשבה. דו-שיח בין אנשים מושתת על הקשבה, לא פחות מאשר מהדיבור עצמו. ההקשבה מסייעת לקלוט את הנאמר לי ומדריכה אותי כיצד להגיב כלפיו. ההקשבה נקלטת אצל הדובר וכך הוא מקבל אישור לכך שהוא ודבריו משמעותיים עבורך.

מהזווית השלילית נוכל לומר שאם לא תהיה קשוב לסובבים אותך, הם עלולים לחדול מלדבר איתך ומלספר לך את הדברים החשובים והמשמעותיים בחייך.

אז איך עושים את זה?

לפני ההנחיה להקשיב, המטרה הראשונה היא להיות קשוב. ההבדל בין השניים הוא ש"להקשיב" זו פעולה שיש לבצע. לעומתה "להיות קשוב" משמעותו להיות במצב נפשי ותודעתי של הקשבה. מאוד קשה להקשיב כאשר אנחנו לא קשובים, הדבר מצריך מאמץ ניכר להתרכז בדברים שנאמרים לידינו, כאילו הדברים נכנסים מאוזן אחת ויוצאים בשניה וקשה מאוד לתפוס את אותם קולות שחולפים מסביב.

בוודאי תוכל לזהות זמנים ומצבים שבהם אתה מתקשה להיות קשוב, יותר מאשר בזמנים אחרים. אולי מדובר בזמנים שאתה חוזר הביתה מהעבודה ואתה טרוד בעניינים של העבודה או במטלות שלא סיימת, אולי זמנים שבהם אתה מעוניין לעשות דברים אחרים בבית מאשר לשמוע את מה שמספרים לך. הבעיה היא שדווקא בזמנים אלו, אשתך והילדים רוצים בקרבתך ורוצים שתשמע אותם, לאחר שלא נפגשתם כל היום.

אם אתה מזהה זמנים ומצבים כאלו עומדות בפניך שתי אפשרויות. האחת היא ללמד את עצמך להיות קשוב ולהתאים את עצמך לצרכים של בני המשפחה, בעזרת העצות שאתן בהמשך ואחרות והשניה, היא, להיות מודע לזמנים בהם אתה קשוב יותר ולסייע לבני המשפחה להבין שכרגע קשה לך, אתה לא פנוי להקשיב ובזמן אחר אתה תקשיב בשמחה ובקשב רב.

איך נכנסים למצב של קשב?

ראשית נרגעים. כדאי לנשום מספר נשימות איטיות (לא עמוקות מדי), כאלו שמזרימות חמצן לגוף במידה הנכונה ומשדרות לגוף שאפשר להיות נינוח ופחות מתוח. חיוך, גם מאולץ, מסייע גם הוא להירגע ולשדר לעצמך ולזולת מסר חיובי של קבלה. שים לב למתח בגוף. אם הכתפיים מתוחות ומקווצות, נסה לשחרר אותן ולתת להן להרפות, ישר את הגב. שוב, נשימה איטית.

שנית, אולי יעזור לך להגיד לעצמך משפט מסוים ואישי שלך. דוגמאות לאמירות כאלו: "אני אוהב את המשפחה שלי". "מעניין מה היה היום בגן"... תוכל למצוא את המשפט שלך שמעודד אותך להקשיב.

שלישית, נסה לשמוע את הסיפור יחד עם הקשבה למילים שבהם המספר משתמש. משפט תגובה שלך שמשתמש באותן מילים יסייע לך ולמספר להמשיך את השיחה. עד כמה שזה נשמע מוזר, אם הבן שלך מספר לך שילד אחר העליב אותו בכיתה תוכל פשוט לחזור על הדברים שהוא מספר לך, עם תוספת של מילה או שתיים, שאלה קטנה או שינוי במנגינה וזה מספיק. הילד קולט שקלטת אותו. הוא כבר הרוויח. אל תשכח, גם כאשר הילד מגיב לתגובה שלך, עליך להקשיב!

רביעית, הימנע משיפוטיות. גם אם מאוד מתחשק לך, או נראה לך הכי נכון בעולם, אל תגיב בשום תגובה ביקורתית בתחילת השיחה. היה קשוב! תשאל שאלות. תעביר מסר שאתה רוצה לשמוע. לא בחקירת משטרה, פשוט התעניינות. אחרי שהשיחה מתפתחת תוכל לומר את דעתך, לאחר שהבן קלט את קרבתך ואת הקשב שלך. כך, גם בפעם הבאה הוא יבוא לספר לך את החוויות שלו.

לסיכום, היה קשוב. הקשב. הגב. אל תשפוט.

בהצלחה ובהקשבה!

בנימין

מדריך למקשיב המתחיל