איך מחמיאים - חלק א'

שאלה:

יש לי 3 ילדים בגילאים 12, 7 ושנה. אשתי מעירה לי כל הזמן שאני לא מעודד את הילדים שלי ולא נותן להם מחמאות. אני לא חושב שאני אדם קשה כל כך אבל זה לא ממש יוצא לי איך שהיא רוצה. אשתי מתלהבת מכל קשקוש של ילד כאילו זאת יצירת אומנות. זה לא נראה לי ואני לא מבין למה זה טוב. אני גם לא מסוגל להתפעל בצורה כזו. מוטי

תשובה:

מוטי היקר שלום,

אתה רוצה לעודד ולהחמיא, אבל זה לא יוצא. בפינתנו הפעם נתמקד יותר בהבנת הצורך הבסיסי במחמאות. בעזרת ה' בעתיד נרחיב בשאלה איך מחמיאים.

הצורך של ילדים במחמאות דומה מאוד לצורך שלנו, המבוגרים שמחפשים ולפעמים אפילו דורשים מילה טובה מאחרים. מניין הצורך הזה?

בתהליך ההתפתחות של האישיות שלנו אנחנו מחפשים הערכה. ככל שנחוש מוערכים, כך תהיה לנו תחושת ביטחון רבה יותר בקיומנו האישי והחברתי. מדוע אנו זקוקים להערכה של הזולת ולא מסתפקים בהערכה עצמית?

לצורך הבנת העניין נעבור לנושא אחר, הערכה של כסף. לילד קטן אין יכולת להעריך כסף. ילד יכול לבקש מאביו כסף. הוא מוצא מטבע של שקל ורוצה אותו לעצמו. אומר לו אביו: אתן לך מטבע גדול יותר! נותן לו מטבע של חצי שקל וכולם מרוצים... בשלב זה הילד מעריך לפי הגודל הפיזי. באותו אופן, הוא יכול לשמוח ב-3 מטבעות של 10 אגורות יותר מאשר במטבע אחד של 5 שקלים. עם הזמן הוא לומד שיש לכסף ערך ומהו אותו ערך. איך מתבצעת הלמידה הזו? עבור הילד הוריו הם הדמויות המשמעותיות ביותר, יודעי הכל וכל יכולים. אם יש משהו בעולם שהוא בעל ערך בעיניהם, הרי שהוא אכן בעל ערך. הילד רואה שהוריו מייחסים לכסף משמעות רבה. הם מדברים עליו רבות, הם עובדים קשה ומתאמצים כדי להשיג אותו, משקיעים אנרגיות רבות כדי לחסוך ולהימנע מלאבד אותו ועוד התנהגויות שמעידות שכסף הוא דבר חשוב מאוד. כמה כסף? המשך הלמידה של הילד תהיה כאשר יתחיל להסתובב בחנויות וילמד את המושגים יקר וזול. תוך הסתובבות בחנויות שונות הוא ילמד מה עולה יותר ומה עולה פחות, ילמד מה אני יכול לקנות ומה לא, עלות ותועלת, ילמד לקבל החלטות במה להשקיע ובמה לא. המרכיב המשמעותי ביותר הוא השפעת ההערכה של הזולת, האנשים המשמעותיים עבורו.

כפי שהילד לומד מאנשים משמעותיים עבורו על ערכו של כסף כך הוא לומד על... ערכו שלו. מה אני שווה? מה ערכי? בראשית החיים (וגם אחר כך) האדם הקטן מכיר את ערכו מהמסרים שמקבל מאחרים.

אמא שמרימה את בנה התינוק באהבה ובמילות חיבה מעבירה לו מסר של חשיבות, של משמעות, של קיום.

הילד גדל ומתחיל ללכת, לדבר. התגובות שיקבל יעבירו לו את המסר החיובי שהוא עושה דבר בעל ערך ולכן עליו להמשיך. בנוסף, הוא יתוגמל על הפעולה באופן ישיר. אם אתה מדבר אתה מובן ורצונך מתמלא. שווה לדבר!

בהמשך הילד עושה דברים נוספים ומעוניין לקבל הערכה לתוצאות מעשיו. "אבא תראה מה ציירתי!" משפט זה של גאווה בהצלחתי מקפל בתוכו שאלה "האם יש ערך למה שציירתי?" ציפיה להערכה וחשש מדחייה, אכזבה ועלבון.

נעזוב רגע את הילד ונדבר על עולם המבוגרים. האם אנו כמבוגרים לא זקוקים כל העת לחיזוקים והערכה מהסביבה? האם אישה שמשנה משהו בתלבושת שלה או קונה בגד חדש לא מצפה לתגובות החיוביות של הזולת? האם גבר שעושה מטלה בבית לא זקוק להערכה של אשתו על מאמציו? האם עובד לא מצפה להערכה חיובית מצד המנהל?

ההערכה העצמית שלנו תלויה בהערכה של הזולת. אנחנו למדים מההתנסויות שלנו בחיים מה בעל ערך בעיני הזולת ומה לא וכן מה "מוכר" ומה לא, כלומר אלו התנהגויות מתגמלות אותנו בחיוב ואלו לא.

בתהליך התבגרות ובשלות תקינים, התלות בהערכת הזולת אמורה להתמתן, ככל שנהיה מסוגלים יותר להעריך את עצמנו באופן עצמאי, אולם יכולת זו מתפתחת, כפי שנאמר קודם, על בסיס קבלת חיזוקים חיוביים מהסביבה, חיזוקים שניתנו באופנים טובים, בריאים ומצמיחים.

מהם אותם אופנים? בזאת נמשיך, בעז"ה, בפעם הבאה.

בנימין