שלום, שמי סיגל ואני נשואה 15 שנה, באושר. מחשבות על פסח תמיד עושות לי לחץ. אנחנו משפחה לא דתית, אבל חוגגים את החגים, כמו רוב עם ישראל. מה שמלחיץ אותי לקראת פסח זה לא נקיונות וקניות אלא העובדה שאני חייבת ללכת למשפחה של בעלי לליל הסדר.

אני אמנם נהנית מהאוכל הטוב, מהאווירה, ומכך שאני לא צריכה להתאמץ בבישולים והכנות ללא סוף לקראת החג. אבל קשה לי מאוד עם ההרגשה שאני מחויבת ללכת לשם.

כבר שנים שבעלי ואני הסכמנו על סידור קבוע: בראש השנה אצל המשפחה שלי ובפסח אצל המשפחה שלו.

למרות שהסידור הזה היה בהסכמה של שנינו, קשה לי עם המציאות הזו. כל פעם שאני חושבת על זה נהיה לי רע, אני מרגישה מחנק. איך יוצאים מהשעבוד הזה לחגים אצל בעלי?

 

שלום סיגל,

סביב החגים, כמו בדברים רבים בחיינו, יש לנו טקסים, נהלים ומנהגים. חלקם מגיעים מציוויים דתיים, חלקם מנורמות חברתיות, וחלקם אנו מכתיבים לעצמנו.

בחלק של החוקים והמנהגים הדתיים נמצא את הדלקת נרות חנוכה, את אכילת המצה, סוכה, ועוד. בחלקים של הנורמות החברתיות נמצא הליכה לטקס יום הזיכרון, אכילת בשר על האש ביום העצמאות וכן נורמה עדתית הקיימת לפעמים של חגיגת החגים אצל המשפחה של הבעל וכד'. הנהלים שאנו מכתיבים לעצמנו יכולים להיות רבים ומגוונים, ואנו עושים זאת מעצמנו פעמים רבות.

הדבר המעניין הוא שאת מרגישה כבולה ומחויבת, לא בציוויים דתיים, אף לא מנורמות חברתיות, אלא מהסדר שאת ובעלך קבעתם בעצמכם לפני שנים.

הדבר עלול להישמע ולהיראות מוזר במבט חיצוני, אולם אנו מכירים מציאות זו במצבים שונים בחיים. יתכן שלפני שנים, כאשר קבעתם את ההסדר ביניכם הדבר נראה לך טוב ומתבקש, אולי בלתי נמנע, אך כעת את מרגישה משועבדת לו.

 

זה נפלא שדווקא לפני פסח, חג החירות, את שואלת על חירות ושיעבוד, משום שדרך חג זה נוכל ללמוד משהו, הן על החג והן על עצמנו.

ההבדל בין בן-חורין ובין המשועבד אינו בהכרח במטלות אשר הם מחויבים בהן ולמלאותן. ניתן למצוא בני-חורין אשר עובדים קשה מאוד ויגעים מאוד לפרנסתם. ההבדל בין השניים נעוץ בגישה. המשועבד חי בתודעת שיעבוד. אני מוכרח, אני כפוי, שפוט, נתון לשליטת אחרים, חוקים ונהלים. בן-החורין חי בתודעת שליטה על חייו.

המציאות שאותה את מתארת יכולה להיות פתח נפלא לחידוש תודעת השליטה בחייך, לקניית תחושה רעננה של חירות.

השליטה על חייך יכולה לחזור על ידי בדיקה מחודשת של הנוהל המשפחתי שקבעתם ושל עמדתך הנפשית לגביו. לשם כך עליך לשאול את עצמך מספר שאלות: האם אכן את מעוניינת להכין הכל לבד? לבשל, לנקות, אולי גם לארח? האם עלולה להיות גם פגיעה בבעלך, כאשר ימנע ממנו להשתתף באירוע המשפחתי השנתי?

אם התשובות לשאלות הללו חיוביות, כדאי שתשוחחי על כך עם בעלך שיחה גלויה, בה תשתפי אותו בתחושותיך, ותנסי יחד איתו להשתחרר מן השיעבוד להחלטה הישנה, ולהסכים על נוסחה חדשה שמתאימה לכם יותר.

אם התשובות לשאלות ששאלת שליליות וגם בבחירה מחודשת את תבחרי באותו סידור. עלינו לעבור לאפשרות השניה והיא שינוי פנימי של עמדתך הנפשית.

אם נקשיב היטב לדברייך - את בחרת, עם בעלך, להתארח אצל משפחתו ונראה שאת גם לא סובלת עד כדי כך מהאירוע עצמו. ממה את סובלת? מהרגשת השעבוד. את בעצמך אומרת שהדבר שמקשה עלייך ביותר הוא הרגשת המחויבות ולא עצם המפגש המשפחתי.

אם כן, המשימה העומדת בפנייך, לרגל חג החירות הממשמש ובא, היא לשנות עמדה. להמיר את גישת השעבוד בגישת חירות. נסי לברר לעצמך במה את בוחרת? בידקי עם עצמך שנית את האפשרויות העומדות בפנייך בסוגיית האירוח בחג הפסח. שיקלי את היתרונות והחסרונות של כל אפשרות. חישבי על הרווחים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים שיש לך מהאפשרות הקיימת. אם אכן הגעת שנית למסקנה שאת ממשיכה להתארח אצל משפחת בן-זוגך, הזכירי לעצמך כי בחרת באפשרות זו בחירה מודעת ושקולה. עמדת הבחירה היא עמדת בן-החורין. כאשר תבחרי תוכלי להנות יותר.

חג חירות שמח!

חירות בפסח - על מחויבויות משפחתיות