מחמאות? אולי יוצא שכרנו בהפסדנו? תלוי!

מקרה 1

אסיפת הורים. עדי, תלמידת כיתה י', בשיחה עם המורה ואמה. המורה דגנית מזהה את המתח הרב שבין עדי לבין האם. עדי טוענת בפני המורה שאמא שלה לא מעריכה את מה שהיא עושה ואף פעם לא מפרגנת לה. האם שוללת את הטענות לחלוטין. "אני לא מעריכה מה שאת עושה? בטח שאני מעריכה, אם את עושה אני מחמיאה לך! המורה מבקשת מהאם להגיד מילה טובה לעדי על משהו שהיא עשתה. האם חושבת כמה שניות ואומרת לביתה: "עדי, מאוד יפה שאתמול סידרת את החדר שלך. הוא היה כבר ממש מבולגן בשבועיים האחרונים ואתמול עשית מבצע מיוחד וסידרת אותו וניקית אותו. את רואה? כשאת רוצה את יכולה!!!

 

מקרה 2

דותן, תלמיד כיתה ו'. לא קל לו בלימודים. הוא מתקשה בעיקר בשיעורי חשבון ואנגלית. אחרי כמה ציונים לא טובים ולקראת המעבר לחטיבת ביניים ההורים נכנסים לעניין במרץ ומתחילים לדרוש מדותן ולעקוב אחרי הלימודים שלו בבית וכו'. במבחן הגדול של השליש דותן מקבל ציון 82 אחרי מאמצים מרובים. בעבר היה עובר בקושי. דותן חוזר הביתה עם המבחן והציון. מרוצה מצד אחד בגלל השיפור וההתקדמות שעלתה לו במאמצים מרובים ומצד שני יודע שהציפיה של ההורים שלו היתה לציון גבוה יותר.

כאשר הוא מספר לאבא שלו שהמורה החזירה מבחנים. אבא שואל על הציון ודותן מבחין שגם אצל אבא יש כבר ציפיה, תקווה וגם חשש. "הצלחתי להעלות את הציון שלי ל... 82!" דותן מספר בגאווה, מקווה שזו תהיה התגובה של האב. אביו של דותן מבולבל לרגע. גם הוא שמח אבל גם מאוכזב. הוא מתעשת, תופס את עצמו ואומר לדותן "יופי. גם 82 זה בסדר! הצלחת להעלות את הציון!" את המילים דותן לא ממש שמע. מה שהוא קלט בעוצמה רבה הוא המבט המאוכזב של אביו והחיוך שנמחק...

 

מקרה 3

אור ילד בכיתה ב'. כבר זמן רב הוא מפציר בהורים שלו שיקנו לו אופניים יקרים. ההורים, מיכל וגיא, נמנעו עד כה בגלל המחיר הגבוה.

אור מתקשה לקום בבוקר, לאחר שהולך לישון בשעות מאוחרות מאוד, עקב צפיה מאוחרת בטלויזיה עם ההורים. במשך היום אור מציק לאחותו הקטנה פעמים רבות, חוטף לה צעצועים שהוא רוצה וגם מכה אותה.

לאחר יום שבו אור הצליח להתאפק מלהכות את אחותו (ורק העליב אותה), מיכל מחליטה שהיא צריכה לפרגן לו על המאמץ. היא לוקחת אותו לחנות הצעצועים. היא אומרת לאור: "כל הכבוד. אתה כבר מתנהג טוב יותר. מגיע לך פרס. קח את האופניים שרצית. תבחר לך עוד משהו שאתה רוצה. אין כמוך!"

 

למחמאות יש ערך רב, הן בטיפוח האישיות הבריאה של הילד והן בעידוד התנהגות רצויה. לשם כך יש להחמיא באופן שאכן ישיג מטרות אלו. אחד העקרונות המרכזיים הוא להיות מכוונים בדעתנו למאמץ האישי הסובייקטיבי של הילד יותר מאשר דגש על התוצאות האובייקטיביות.

מאפיינים של מחמאה נכונה:

המחמאה צריכה להישאר כאמירה חיובית ולא להפוך לתשתית לכתב אישום נגד הילד. אם התנהגות רצויה מקבלת התייחסות של ההורה רק בהקשר של דרישות והאשמות, הילד יעדיף להימנע מהתנהגות זו. "עדי, אני מאוד מעריכה את הסדר והניקיון שעשית אתמול בחדר שלך." זהו! ללא תוספות! הבלאגן ששרר בחדר בימים הקודמים אינו חלק מההאשמה נגד עדי, אלא מראה לאם עד כמה שמירה על הסדר קשה לעדי ודבר זה מעצים את ההשקעה והמאמץ שלה לנקות ולסדר.

כאשר מועברים מסרים כפולים, כגון דיבור מילולי חיובי ושפת גוף שלילית, יש השפעה רבה דווקא למסרים הלא-מילוליים ובמיוחד אם הם שליליים. אם הדבר קשה לנו, עדיף לתמלל ולדבר את הצד השלילי במילים. אם אביו של דותן יגיד לבנו במילים את אשר עובר עליו, הדבר יחזק יותר את דותן. "אתה יודע דותן, בשנייה הראשונה אני קצת מאוכזב. חשבתי שתקבל ציון גבוה יותר, אחרי כל המאמץ שלך. במחשבה שנייה, אני רואה את השקעה הגדולה שלך ואני ממש מעריך את המאמץ שלך. זה השתלם. קיבלת ציון גבוה משמעותית מציונים קודמים כל הכבוד!". אגב, חיבוק אוהב (דיבור לא-מילולי) ייתן עוצמה רבה למילים האלו.

מותאמת. הבעת ההערכה צריכה להיות ביחס הנכון למאמץ ולפעולות. מותר ורצוי קצת להגזים, אבל רק קצת. אם אנחנו מאדירים התנהגות יותר ממה שהיא באמת, הפרגון חסר ערך. הוא נראה לילד מזוייף. הוא לא מעודד אותו למאמץ ולשינוי אמיתי. אם על כל פעולה קטנה אור יקבל פרס גדול מאוד לא יהיה ערך למאמצים גדולים והם גם לא יהיו.

 

מחמאה נכונה מטרתה להביע הערכה. ראיתי את מעשיך. ראיתי את מאמציך. אני מעריך את מעשיך ואת ההשקעה שלך.

מחמאות נכונות מצמיחות ומסייעות לעיצוב האישיות בדרך הנכונה.

בהצלחה!

איך מחמיאים - חלק ב'