בפעם הקודמת ראינו שיש קשר הדוק בין שאיפה לשליטה לבין התנהגות של כעס ואיבוד שליטה עצמית. המהלך הנפשי שמוביל לאיבוד שליטה כולל את השלבים הבאים:

שלב 1: צורך בסיסי בביטחון שמושתת על תחושת שליטה במציאות.

שלב 2: ציפיות ותוכניות.

שלב 3: משהו משתבש בתוכניות.

שלב 4: חוסר אונים ותחושת חוסר שליטה.

שלב 5: התנהגות של כעס במטרה להשבת תחושת השליטה.

 

אם כן, יש לאדם צורך בתחושת ביטחון. כאשר הציפיות והתוכניות משתבשות, האדם חווה חוסר אונים ואיבוד שליטה. הדחף הפנימי להשבת תחושת השליטה מביא את האדם לפעולות קיצוניות של איבוד שליטה.

 

אז מה עושים עם זה?

את ההדרכה המעשית נחלק ל-2 חלקים. חלק אחד יעסוק בהתמודדות המעשית עם הכעס והחלק השני יעסוק במיתון הכעס בשורשו.

התמודדות מעשית עם הכעס:

השאיפה של הדרכה זו היא לסייע לאדם הכועס, לעצור את ההידרדרות אל עבר איבוד השליטה, עצירה שיש בה שליטה פנימית מרובה, שליטה שתסייע להמיר התנהגות של כעס בדיבור יעיל.

לצורך עצירת המהלך האוטומטי של הכעס דרושה לאדם מודעות עצמית טובה להכיר את המצבים שגורמים לכעס לפרוץ ואת הסימנים המקדימים לבוא ההתפרצות. כל אחד מאיתנו יכול לבחון את עצמו ולהכיר מה, מי, מתי או באילו מצבים אנחנו מתפוצצים. כל אחד מאיתנו יכול לזהות את הסימנים הגופניים שמבשרים שהכעס מתגלגל לו מבפנים. ניתן לעבוד ולהגיע לרמת מודעות גבוהה מספיק שתאפשר שליטה במצב. הזיהוי המוקדם והמודעות הן התשתית לרכישת אסטרטגיות פעולה מרגיעות ובולמות.

הדרך המוכרת ביותר היא העצה לספור עד 10. כאשר האדם מצליח לעצור את עצמו ולספור עד 10, בתוך סערת הרגשות, הוא מזמן לעצמו יכולת התבוננות ללא היסחפות להתנהגות אוטומטית.

חשוב להדגיש שדרך זו ודרכים נוספות דומות לה של "פסק זמן" או הסחות דעת מהכעס, מטרתן אינה ההפסקה כשלעצמה. יש אנשים שכביכול לוקחים "פסק זמן", מתרחקים ממושא הכעס, אולם בזמן זה הראש עסוק בתדלוק הכעס ובתכנונים מה לומר ואיך להראות לו... לא על פסק זמן כזה אנחנו מדברים, אלא על פסק זמן מובנה להירגעות וניסיון לראות את הדברים באור שונה. חשיבותו של פסק זמן מכריעה. ללא פסק זמן אין אפשרות להגיע להחלפת זוית הראיה. כך לימדו אותנו חז"ל "אל תרצה את חברך בשעת כעסו", אין אפשרות לשנות דעתו של אדם בעודו בסערת הכעס. אם הדבר מתאפשר נראה שעוצמת הכעס היתה נמוכה מאוד.

נחזור ונאמר שהמטרה הסופית והמרכזית היא היכולת "לדבר את הכעס" בדיבור יעיל, דיבור שיכול להישמע על ידי הצד השני.

להלן הצעה להדרכה. כמובן, זו הצעה והיא אינה מתאימה לכל אחד:

הכרת המצבים שעלולים להביא לכעס.

זיהוי הכעס בתחילתו.

ניתוק מגע. פסק זמן.

השבת תחושת ביטחון ושליטה ברוגע.

ביטוי מבוקר ויעיל של הכעס.

 

מיטל מספרת:

אני שונאת שאנשים מתנהגים בצורה לא ראויה וחושבים רק על עצמם. זה מטריף אותי, ממש מוציא אותי מדעתי. אני לא עושה חשבון. אם אני מגיעה למצב כזה אני ישר נכנסת בו. אני אעמיד אותו על מקומו, אני אצעק עליו, לא מעניין אותי מי מסביב או למה זה יוביל. שיבין אחת ולתמיד שככה לא מתנהגים. אני יודעת שאני צודקת אבל גיליתי שהרבה פעמים זה הביא לעימותים ובפועל, כשחשבתי על זה אחר כך, לא בטוח שהבן אדם באמת למד משהו ואני יצאתי עצבנית ומקרים כאלו הורסים לי את היום.

החלטתי לנסות לשנות כיוון.

לפני יומיים הייתי בקניות בסופר. עמדנו 5 אנשים בתור בקצבייה, מחכים בסבלנות, פחות או יותר, שכל אחד יקבל את מה שהוא צריך. פתאום הגיע חצוף אחד, נדחף כאילו לשאול משהו ועל הדרך כבר מבקש שרק יוציאו לו חבילת כנפיים... אני רואה אנשים שמתנהגים כך והדם עולה לי לראש! כן, למדתי לזהות את ההרגשה בגוף של החום שעולה, את הדם עולה לרקות, הדופק שלי נהיה מהיר. אני מכירה את עצמי. מכאן תוך שניות אני מתפרצת עליו וכשאני מתפרצת, חבל על הזמן... אבל, בגלל שאני יודעת שזה לא מוביל לתוצאות טובות, בעיקר לבריאות שלי החלטתי לשחרר לחץ. תפסתי את עצמי. גם ככה לתור שלי יש עוד כמה דקות. השארתי את הבת שלי עם העגלה והלכתי לעשות סיבוב במדפים של הסבונים. קצת לשכוח, להעסיק את הראש במשהו אחר. לקחתי כמה דברים וחזרתי לעגלה, בתור לקצבייה. בינתיים התור שלי כמעט הגיע, החצוף הלך ויכולתי לעשות משהו טוב יותר עם הכעס שלי. זה לא שכבר לא כעסתי, אבל במקום להתפרץ על זה שנדחף, שגם ככה לא היה לומד, אמרתי לקצב שלדעתי הוא לא בסדר והוא לא היה צריך לתת שירות לזה שהתפרץ. הוא ענה לי "את צודקת גברת, קלטתי את זה מאוחר מדי, אני מבקש סליחה". נרגעתי. ידעתי שאני גם צודקת וגם עשיתי משהו טוב עם הכעס שלי.

בפעם הבאה נרחיב בעזרת ה' במיתון הכעס בשורשו, השורש התפיסתי, הקוגניטיבי.

שלכם,

בנימין

 

על שליטה ועל כעס - חלק ב