מתוך שיחת טלפון ששמעתי באוטובוס:

נראה לך? שאני אבוא לאירוע שלו? הוא התקשר אלי והתחיל להגיד לי שכשנולד לי הבן הוא לא היה בארץ, שאבא שלו לא סיפר לו בכלל שהתחתנתי... אני איתו גמרתי. שישכח מזה! אני גם לא אזמין אותו לאירועים הבאים שלי.

 

מוטי מרחובות:

פעם אשתי היתה מתקשרת אלי כל בוקר בזמן העבודה ושואלת מה שלומי, קצת מפטפטים. עכשיו היא לא מתקשרת. אני יודע, היא מחכה שאני אתקשר. מה היא בודקת אם אני אוהב אותה? אני לא אתקשר.

 

פעיל פוליטי מדבר השבוע ברדיו:

היינו על הבמה, חוגגים את הניצחון. חשבתי שאחרי שרבנו ולא דיברנו הרבה זמן הגיע הזמן להתפייס. הוא ביקש ממני שאעביר לו את המים. בטח שמזגתי לו. ומה אתה חושב, הוא אמר תודה? אפילו תודה הוא לא אמר! ככה לא מתנהגים...

 

אם המשפטים האלו נשמעים לכם מוכרים, אז בואו ונדבר קצת על התחשבנויות במערכות יחסים.

יחסים בין עמיתים לעבודה, בין מפקד לחייל בצבא, בין לקוח לפקיד הבנק או המוכר במכולת השכונתית הם יחסים תכליתיים שנועדו להשגת מטרה מסוימת, הפעולה המשותפת קצרה יחסית ואין ציפייה ליחסים רגשיים. יחסים כאלו נקראים יחסים משניים.

בניגוד לכך, אנו מקיימים מערכות יחסים ראשוניים, שבהם היחסים כשלעצמם והקשר עצמו נתפסים כמטרה. הקשרים נמשכים לטווח ארוך יותר של זמן ויש בין החברים מקום ליחסים רגשיים, לקרבה ולאינטימיות. בקשרים שכאלו אנו רואים את האדם השני, יותר מאשר את האינטרס שלנו בקשר וליחס כזה אנו מצפים מהצד השני.

כאשר אנו מנהלים את מערכות היחסים בבחינה קבועה של חשבון קח ותן, מה קיבלתי ומה נתתי, אנחנו הופכים את היחסים לקרים ומנוכרים, ולא מאפשרים ליחסי קירבה להתפתח.

היחסים בין מוכר ולקוח במכולת השכונתית מושתתים בעיקר על "תן וקח", תן מוצר וקח כסף ולהיפך. אין ציפייה מהמוכר שיחליט לתת לי פעם בכמה ימים שקית חלב במתנה. גם אין ציפייה מהלקוח לתת "טיפ" של 100 ₪ לבעל החנות, או לתת לו עוגה לשבת.

לעומת זאת, יחסים ראשוניים, בין חברים או בין בני זוג, מוערכים פעמים רבות דווקא דרך המחוות שאינן מוכרחות.

 

אם נשנה את הגישה תשתנה זווית הראיה

אחת הבעיות המרכזיות בגישה המתחשבנת היא שכאשר אנו בוחנים כל הזמן את האדם השני, אנו דנים אותו ונותנים פרשנות שלילית להתנהגות שלו. באופן זה אנו מונעים מעצמנו לחשוב על פרשנות חלופית, שונה וחיובית על התנהגותו.

האם מן הנמנע שקרוב המשפחה היה מנותק ממה שקורה בארץ ולכן לא עקב אחר השמחות המשפחתיות? האם לא יתכן שהאישה שספגה מבעלה כמה וכמה הערות על כך שמתקשרת בזמן העבודה מחכה שהוא יתקשר כשנוח לו וכאשר הדבר לא פוגע בעבודה? האם לא יהיה הגיוני לומר שהפוליטיקאי היה נרגש בליל תוצאות הבחירות ולא פנוי רגשית בשביל לשים לב לאדם שמוזג לו כוס מים ולחשוב שרוצה להתפייס איתו?

פרשנויות אלו אפשריות והגיוניות, אלא שאדם שעסוק בהתחשבנות לא נותן דעתו לאפשרויות האלו. המתחשבן מצוי באורח קבע בתחושת קיפוח וניצול. הוא בטוח שמסדרים אותו ושאנשים רוצים לפגוע בו. כל בחינת המציאות שלו תצא מנקודת הנחה זו.

ביחסים שיש בהם התחשבנות דואגים כל העת למאזן הכנסות והוצאות. אני מצפה לקבל בהתאמה למה שהשקעתי. אם אנו מבינים שדרך זו לא יעילה ולא נעימה, ביכולתנו לשנות כיוון ע"י הפרת המאזן הזה. תתעלה על עצמך, תן יותר ממה שקיבלת ואל תבדוק אם קיבלת החזר. אם אתה בודק את "מוסר התשלומים" של בת הזוג נשארת מתחשבן קטן. אם תתן בלי לצפות לקבל כנגד, הצד השני ישמח לתת אף הוא ויהיה ניתן לכונן יחסי אהבה ורעות נעימים ובריאים.

בהצלחה.

 

התחשבנויות